תקומתו של העץ איננה מושרשת בענפים ובעלים ובפירות המפוארים, – אלא בשרשיו, שהם מחוזקים במקום אשר הרוחות והסערות לא תגענה שמה. הם מתחזקים על מקור מים חיים של התחדשות. העץ איננו דואג בזמן שהסערות תופסות אותו, מנענעות אותו וכופפות אותו, הוא לא נע ולא זע ממקומו, וכל זמן שהוא לא נעקר ממקומו, היה תהיה לו תקומה! ועל כן נמצא שהאילן לא הפסיד כלום, אדרבא – החליף כוח במאבק. כן הוא האדם. כל זמן שהוא נצמד לשרשיו הרוחניים – שום רוח לא תעקור אותו ממקומו. ונהפוך הוא, הסערות תעוררנה את כח ההתחדשות. (הרש"ר הירש)

שהר הזיכרון יזכור במקומי, זה תפקידו. שהגן לזכר יזכור, שהרחוב על שם יזכור, שהבניין הידוע יזכור, שבית התפילה על שם אלוהים יזכור, שספר התורה המתגלגל יזכור… שחיית השדה ועוף השמים יאכלו ויזכרו, שכולם יזכרו. כדי שאוכל לנוח. (שהר הזיכרון יזכור עבורי / יהודה עמיחי).

“אין דבר משחרר יותר מן השמחה היא מוציאה לחופשי את מוחך ומשרה עליו שלווה. אם אינך חש שמחה, העמד פנים. אפילו אם אתה שרוי בדיכאון, התאמץ לחייך, התנהג כאילו אתה שמח, והשמחה האמיתית… בא תבוא.” (ר’נחמן מברסלב)

"וחשבתי לעצמי כמה דל ופחדן הוא החושך הגדול שהוא נס ודועך מפני האור של נר קטן ועוד חשבתי אם אור של נר אחד גדול יותר מן החושך העז ביותר, הרי מעשה אחד טוב שקול כנגד הכיעור הרב ואהבה אחת עומדת כנגד כל השנאה בעולם הגדול…" (אסתר קל)

"כי הבניין יבנה מחלקים שונים, והאמת של אור העולם תבנה מצדדים שונים, וכל השיטות יתבררו, ואלו ואלו דברי אלוהים חיים, מדרכי העבודה והחינוך השונים… "שבזה יתיישרו הדברים ולא יהיו סותרים זה את זה. וריבוי הדעות שבא על ידי השתנות הנפשות, דווקא הוא מעשיר את החוכמה וגורם להרחבתה ויוכר שאי אפשר היה לבניין השלום שיבנה, אלא על ידי כל אותן ההשפעות הנראות כמנצחות זו את זו." (הראי"ה קוק, מתוך סידור עולת ראי"ה א, עמוד ש"ל)

"עוד תראה, עוד תראה כמה טוב יהיה בשנה, בשנה הבאה." (אהוד מנור)