כמו פסח, שבועות וסוכות, גם חג ההודיה האמריקאי נולד מלוח השנה החקלאי. המתיישבים הראשונים, שהגיעו מאנגליה בתחילת המאה ה־17, הביאו איתם את חג האסיף שנהוג היה בכנסייה הפרוטסטנטית. רק לאחר הצלחה ראשונה בגידול התבואה המקומית, בעזרת שבט הוואמפאנואג, חגגו לראשונה את חג ההודיה כסימן לסיום תקופה קשה של רעב וסבל. עם השנים נוספו גם גרסאות פחות אידיליות לסיפור, המזכירות כי מאחורי ציורי השולחן המשותף מסתתרת מציאות קשה של עימותים והשמדת שבטים אינדיאניים.

החג נחגג מאז המאה ה־17 בגרסאות שונות, אך הוכרז רשמית רק ב־1941 על ידי הנשיא רוזוולט, שנקבע כי ייערך ביום חמישי הרביעי של נובמבר. ארוחת הערב המסורתית כוללת מאכלים אופייניים מגידולי המתיישבים הראשונים: תרנגול הודו, תפוחי אדמה, בטטה, שעועית ירוקה, רוטב חמוציות ופאי דלעת.

עם השנים הפך חג ההודיה מחג דתי לחג לאומי חילוני, המסמל משפחתיות, הכרת תודה ושפע – ולעיתים גם את רמת ההשתלבות של מהגרים בתרבות האמריקאית.

אתרים ומקורות:

מערכי פעילות: