חג השבועות (המכונה במקרא גם חג הקציר או יום הביכורים) הוא חג ביהדות, השני מבין שלוש הרגלים. החג חל יום לאחר סיום ספירת העומר בת שבעת השבועות, ובלוח השנה העברי הקבוע חל תמיד בו' בסיוון.
החג חל יום אחד בארץ ישראל ויומיים בחוץ לארץ.
בנוסף למשמעות החקלאית המפורשת בתורה, זיהו חז"ל וספר היובלים את חג השבועות עם זמן מתן תורה, בפירושם את שמות, י"ט, א'.[1] בשל פירוש זה מציינים את קבלת התורה בתפילות ומזמורי החג, קוראים בתורה בפרשת מעמד הר סיני ועשרת הדיברות, ומרבים בלימוד תורה. רבים נוהגים ללמוד תורה במשך כל הלילה של החג.
בספר היובלים יוחסו מאורעות נוספים למועד ביכורי קציר החיטים: ברית בין הבתרים, ברית המילה, לידת יצחק, לידת יהודה, מות אברהם, ברית יעקב ולבן וירידת יעקב למצרים. כמו כן נקשרה ברית הקשת לחג זה.
עם התרחבות המפעל הציוני והיישוב החדש, קיבל החג מעמד מרכזי בשל הקשר שלו לטבע ולעבודת האדמה. ראשי הציונות ראו בו חג המסמל את חזרתו של עם ישראל לארצו.
חג השבועות החקלאי הראשון נחוג בשנת 1924 בעמק יזרעאל. בקיבוצים, בקבוצות ובכל ההתיישבות העובדת היה נהוג לחגוג אותו בטקסי הצגת הביכורים, תהלוכה של כלים חקלאיים ונשיאת טנא שבהם השתתף היישוב כולו.
הרחבות ותכנים נוספים בנושאי החג:
נקודת מבט עם רומי נוימרק על חג השבועות-בית אביחי
שיר לערב חג עם דני רובס-שבועות-בית אביחי
